מסע אל החופש 

רציתי לספר לכם את סיפור המסע האישי שלי. על הצד האחר באישיותי. לא על הקריירה בעולם הפרסום ובאקדמיה. לא על המאבקים החברתיים אותם הובלתי. אלא על החיפוש אחר התודעה. הניסיונות להבין את מקורותיה ושורשיה, והכי חשוב – כיצד ניתן להשפיע עליה. זה החלק שעליו ניסיתי לשלוט. כמובן קיים החלק הבלתי-ניתן לשליטה והוא – שלל המפגשים שלי עם המוות בוואריאציות השונות והמשונות שלו. תאונת הדרכים הכמעט קטלנית בדרך לים המלח. ניתוח החירום במונטה קרלו. הסיבוב הראשון של סרטן – קאפושי סרקומה. מחלת האיידס. והסיבוב השני של סרטן – נון הודג'קין לימפומה, והפעם עם כימו.  

סיפורי ילדות. הכל התחיל בילדותי. זה היה בסוף שנות השישים כשחזרנו ארצה, אחרי שש שנות גלות בשיקגו. בארה"ב הוקסמתי מסיפורי האינדיאנים, מסיפורי החוצנים והקריסטלים של סופרמן ומסיפורי התנ"ך. האמנתי כי בישראל חיים אנשים מקסימים. אבל הנחיתה כאן הייתה קשה מנשוא. האנשים לא היו מקסימים. לא הילדים, לא המורים. לימודי העברית והתנ"ך כאן היו בלתי נסבלים. באותם שנים גם התחלתי להתפתח מינית והבנתי כי אני נמשך לגברים, אבל עדיין לא הבנתי את מלוא המשמעות של ההתמודדות לה אני צפוי. המסקנה הוודאית הייתה שאני חריג. הייתי מיואש ופיתחתי תיאוריות מגננה. גרסתי שאולי כל החיים אותם אנו חווים על כדור הארץ, הם בסך הכל חלום בלהות אחד גדול, וכי תוך זמן לא ארוך אתעורר מהסיוט. אני מאמין שהנחת יסוד זאת חיזקה אותי, ונתנה לי כוח להתמודד עם כל אתגרי החיים במשך 30 השנים הבאות. 

חשיפה ראשונה לעולם הרוחני. בדרך פגשתי חברים שלמדו מדיטציה טרנסנדנטלית, בסוף שנות השבעים. אבל אותי הם לא משכו. בסוף השירות הצבאי פגשתי שתי ידידות שסיפרו לי על תנועת הסיינטולוגיה ונדלקתי. הלכתי ללמוד שם תקשורת. תקשורת בין בני אדם. החזקתי מעמד כמעט שנה ולבסוף ברחתי משם. הרגשתי שמנסים להשתלט עלי. הדבר האחרון שהייתי מוכן לתת לאדם אחר, זה להשתלט לי על חלקיק מהנשמה. 

התרחקתי במשך שנים מכל דבר שקשור בענייני הרוח, והתמקדתי בלימודים האקדמאיים ובפיתוח הקריירה בעולם הפרסום הישראלי. רק בסוף שנות השמונים, בשיחה עם חבר קרוב במשרד, נפתחה הדלת אל העולם הרוחני מחדש. הוא סיפר על אסטרולוגית מקסימה שפגש והמליץ שאשוחח עימה. נפגשנו והיא פשוט פתחה לי את הראש. היא הכינה מפה. סיפרה על המימדים הרוחניים באישיות שלי. השאילה לי את הספר הניו-אייג'י הראשון בו התעמקתי – 'התקדשות' של אליזבט הייך. המליצה שארשם ללימודי מדיטציה טרנסנדנטלית – השער אל העולם פנימה. קריאת הספר הייתה חוויית התעוררות אמיתית ובעקבות הקורס נפתחתי אל העולם החדש. הקפדתי על תרגילי המדיטציה וכאן החל מסע ההרפתקאות. 

פגשתי אנשים מופלאים בדרך, רציתי לגמוע הכל ולנסות הכל. עוד המשכתי בסדרת פגישות עם האסטרולוגית הראשונה שלי. עוד ספרים, עוד הכוונה ועוד ייעוצים. חשפה אותי למסע החיפוש הרוחני והספרים של השחקנית ההוליוודית – שירלי מקליין. במשך שנים הסתובבתי בחוגי המדיטציה הטרנסנדנטלית. סדנאות בחגים ובסופי שבוע. קריאת ספרים של המהרישי ועל תורתו. חשיפה לתורה הרפואית ההודית האיור-וודא – טיפולים, תזונה. אבל זה לא היה מספיק. 

שמעתי על המרכז לחקר הקבלה ברחוב בוגרשוב. נרשמתי לקורס מבוא ואחריו לעוד אחד. ספרים ועוד ספרים – לא היה לזה סוף. השתתפתי בסדנת תקשורת, שהייתה מיועדת לאנשי עסקים, מבית היוצר של האי.אמ., שם נחשפתי לראשונה לרעיון הלידה מחדש. 

קופצים מדרגה עם הדרך הרביעית. אז פגשתי את יואב, האסטרולוג החדש שלי, בפגישת עסקים מקרית. מייד התחברנו והוא פתח לי דלת אל עולם זוהר ופנימי חדש. הוא חשף בפני את גורדייף ואוספנסקי – מראשוני הפילוסופים הניו-אייג'ים שפעלו ברוסיה בתחילת המאה ה-20, לפני פרוץ המהפכה הבולשביקית – הדרך הרביעית, החיפוש אחר המופלא, טרטיום אורגנום, היו מקצת מהספרים בהם התעמקתי. הוא סיפר לי על אושו ועל פונה – הטנטרה, הזן מניפסטו, מעבר לפסיכולוגיה. נחשפתי לעולם קלפי הטארות. לאי-צ'ינג, ספר התמורות הסיני העתיק. לספר המתים הטיבטי הבודהיסטי. התעמקות בעולם הקריסטלים והחיוניות שבהם. למדתי לקרוא באי-צ'ינג, לקרוא בקלפי טארות. להתאים קריסטלים.  

בצד הספרים – יוצא ונכנס לחנות 'העידן החדש' בתל-אביב, המדיטציה וההתעמקות הרוחנית בשלל כיוונים, התחלתי להתייחס אל גופי קצת יותר ברצינות. טיפולים בשיאצו במשך שנים. טיפולים במסג' תאילנדי. קצת יוגה, תרגילי נשימה. תזונה יותר ויותר בריאה. השתדלתי לאכול מזון ביו-אורגני והשתתפתי בסדנאות. תוך כדי ניהול חיי עבודה מטורפים במסגרת עולם הפרסום והאקדמיה. קצת מתנגש, אבל בכל זאת מתחבר יחדיו. 

המפגש הראשון עם המוות. אבל כמו שכולנו יודעים שאין חיים ללא קושי. אז נחתו לאט, לאט האתגרים והמפגשים עם המוות. הראשון היה במסגרת תאונת דרכים כמעט קטלנית בדרך לים המלח. באותה תקופה נהגתי לענוד תליון מאמטיסט על הצוואר. אותה אבן הפותחת את צוהר העין השלישית. קצת ריחפתי ובדיוק אחרי מעלה אדומים בירידה ליריחו, בזמן שאני נוהג ברכב במהירות 100 קמ"ש, החלטתי שזה הזמן הנכון לכוון את המזגן. 

פתאום שמעתי את שלושת חברי, שהיו איתי באוטו, צועקים, הרמתי את ראשי וראיתי שאנחנו בדרך לתהום. שברתי עם ההגה מייד שמאלה, חזרה לכביש ובאותו רגע איבדתי שליטה על המכונית. עשינו כמה סיבובים על הכביש, התרסקנו פעמיים אל תוך ההר ולבסוף נחתנו בתעלה צדדית. למזלנו בזמן שעשינו את הסלטות בכביש לא עברה אף מכונית. אף אחד לא נפגע. המכונית נהרסה קליל. מישהו כיוון את הרכב בזמן שאיבדתי עליו שליטה, וזה לא היה אף אחד מחברי הנוסעים. ניצלנו בנס. יותר אף אחד לא נסע איתי לים המלח. זה היה המפגש הראשון שלי עם המוות. החלקנו במזל. 

המפגש השני עם המוות. אחרי תאונת הדרכים בדרך לים המלח, המשכתי במסעותיי הרוחניים. השתתפתי בקורס יהדות רוחנית אצל המורה והצדקת ימימה. אני חייב להודות שלא ממש התחברתי. אפרת המטפלת שלי בשיאצו חשפה אותי בפני המורה שלה ונחתתי לתוך עולם חדש. שנה שלמה של לימודים אצל רפי ודיאטה מקרוביוטית – הרבה טופו, אצות-ים וירקות ביו-אורגניים. 

בסוף השנה, שוב מפגש עם המוות. אחרי כנס בקנקון שבמקסיקו, טיול ביערות העד של קוסטה ריקה וכנס בקאן שבריברייה הצרפתית, ניתוח חירום במעיים. תופעה שהכרתי מילדות – שום דבר לא נכנס ושום לא יוצא והבטן מתנפחת. כאבים איומים. הצוות הרפואי בבית החולים במונטה קרלו קראו לזה: ''בלון". אם לא מנתחים תוך 24 שעות, צריך לחתוך חלק מהמעיים. המתנה ארוכה מידי, משמעותה מוות. מייד ניתוח. לא הודעתי למשפחה עד אחרי הניתוח, והכל עבר בשלום. מפגש שני עם המוות. התייעצתי עם המורה למקרוביוטיקה מה עושים כעת. תשובתו – ''עוד יותר מקרוביוטיקה''. החלטתי שזה לא מתאים וביקשתי מסבתי – עכשיו אוכל יהודי, זה מה שיבריא אותי.  

מצטרפים לאשרם. ואז הכרתי את דניאלה, המטפלת שלי ברפלקסולוגיה. היא פתחה בפני עולם חדש. יחדיו הצטרפנו לבית הספר קרן זהב של מסטר שמבו, שהאשרם שלו היה ממוקם בספרד. בתחילה באי איביזה ואחר כך במעמקי חבל קסטיליה. היא משכה אותי לסדנה ראשונה עם המורה הרוחני אלכנדרו ומייד הבנתי שזהו זה. אצל אלכנדרו למדנו תרפיה מיסטית – שיטת הילינג, מדיטציה, השתתפנו בשירה מיסטית, בשיחות רוחניות, היה מקסים. הרבה על בסיס משנתו של המורה הרוחני ההודי סאי באבא. יצאתי עם דניאלה לסדנה בספרד. זו הייתה חווית התעלות, הרגשתי בשמיים. 

באותה תקופה, עדיין ניהלתי חיי קריירה מטורפים ושאלתי את אלכנדרו, מהו האיזון הנכון בין עולם העבודה לעולם הרוח. תשובתו הייתה שאשתדל לעבוד לא יותר מ-8 שעות ביממה. משימה די קשה, עבור מי שהיה מורגל ל-14 שעות. רשמתי את ההמלצה ולא ידעתי כיצד ליישמה. שקעתי עמוק לתוך הסדנאות של אלכנדרו, עד שבשלב מסוים ביקשו שאצטרף לצוות ההנהגה של בית הספר בארץ ולבסוף אשמש כמתאם בין ישראל לספרד וכראש הצוות. מייד הסכמתי. והאתגרים הבריאותיים לא פסחו עלי.  

משהו לא בסדר – הגוף לא מתפקד. בסוף 1995 התחלתי להרגיש שמשהו לא כשורה עם גופי. העסק לא מתפקד. הרבה שפעות קשות – חום גבוה ולא מוסבר, שיעול מייסר, רגליים נפוחות מיבלות, אבל לא התייחסתי ברצינות לתופעות. אמרתי לעצמי: ''זה יחלוף''.  

בכל אותם שנים ליוו אותי פיליס היועצת הרוחנית ויותם המטפל הסיני. מה זה יועצת רוחנית? בתרגום חופשי מאנגלית – Life Coach. היא סייעה בחיבור בין העולם החומרי לבין העולם הרוחני. יותם חשף אותי לעולם הרפואה הסיני – טיפל בי בדיקור וחיבר אותי עם משה שדאג לפורמולות של צמחי מרפא סיניים. הם חשו שמשהו לא בסדר, אבל סירבתי להקשיב.  

הייתי בדיוק בשיא הקריירה. האסטרטג של משרד הפרסום הכי גדול בארץ – גיתם/BBDO. הצגתי בפני עולם העסקים בסוף 1995 את התיאוריה שלי והמחקר על 'הצרכן האלטרנטיבי'. סיפרתי על מגמה צרכנית חדשה מתפתחת של מזון בריאות, חזרה אל הטבע, סדנאות רוחניות, ספרות ומוסיקה ניו-אייג'ית, ספורט ורפואה אלטרנטיביים. טענתי שמי שלא יצטרף לעגלה, יישאר מאחור. דיברתי על קריסטלים, על אושו. הם היו קצת המומים, אבל התייחסו אל דברי ברצינות. הרבה עסקים ויזמיות עסקיות קמו בעקבות הצגת התיאוריה. הייתי גם עסוק בלגבש את האסטרטגיה להצלת קונצרן 'תנובה' ממשבר הסיליקון ולחבר אותם חזרה אל הצרכן ואל הטבע. לבסוף, עמדתי לעזוב את גיתם ולצאת לטיול של חצי שנה באינדונזיה ובהודו-סין.  

הגיע המפגש השלישי עם המוות. צמחה בלוטת לימפה מוגדלת מאחורי האוזן. בתחילה לא התייחסתי אל התופעה ברצינות, אבל לבסוף גמלתי בליבי שעדיף להוציא אותה לפני הטיול. ביקשתי מהכירורג שיזדרז, כי יש לי כרטיסים למזרח. כשחזרתי אליו לקבלת תוצאות האבחון הוא היה די נרעש. הוא המליץ שאבטל מיידית את כרטיסי הטיסה.  

סיפר שבבלוטת הלימפה המוגדלת נמצאו תאים סרטניים מסוג קפושי סרקומה. סרטן שאופייני בעיקר לחולי איידס. באותו רגע הבנתי שלא אוכל יותר להתעלם מגופי. עשיתי בדיקה לגילוי נוגדנים לנגיף ה-HIV, הגורם למחלת האיידס. התשובה הייתה חיובית. עברתי סדרה ארוכה של בדיקות. המסקנה חותכת. הייתי חולה בסרטן עם מוקד מצומצם בבלוטות הלימפה בצוואר וחולה באיידס. הייתי כבר במצב מתקדם של מחלת האיידס. נותרתי עם 10% בלבד מהמערכת החיסונית של גופי, ועם הידיעה הזאת בסוף התרסקתי גם פיסית וגם נפשית.  

ביקשתי מהבוסים בגיתם אתנחתה לפני שאני עוזב. עידכנתי אותם ואת בני המשפחה על הסרטן, לא סיפרתי על האיידס. לקחתי חודשיים להתאוששות. התחלתי לספר לבני המשפחה ולחברי הקרובים על מחלת האיידס, פרשתי מעולם העסקים והתכוננתי בשקט למוות.  

הפרישה מהחיים וההכנה למוות. החלטתי שאני פורש מהחיים החומריים ולקחתי שנה להתעמקות פנימה. החלטתי לממש סופית את כל מה שלמדתי מהעולם הרוחני במהלך השנים באופן טוטאלי. את עצתו של אלכנדרו החלטתי לאמץ במלוא קיצוניותה – הפסקתי לעבוד, האמת גם לא הייתי מסוגל להמשיך, הייתי מותש. יותם חשף בפני את העולם הסיני של הוו-ווי, בתרגום לעברית –  העשייה שבאי-העשייה. שנה עסקתי במדיטציה, בתרגילי יוגה וצ'י-קונג, בקריאה רוחנית, בסדנאות של אלכנדרו, בהאזנה למוסיקה ניו-אייג'ית. הייתי עסוק גם בהמתנה למוות ובוא בעת בהתאוששות פיסית ונפשית.  

בחרתי לשלב בין הכלים של הרפואה הקונוונציונלית והרפואה האלטרנטיבית. לקחתי את התרופות לטיפול במחלת האיידס – עדיין לא היה קוקטייל, רק שני סוגים של כדורים. עברה עוד שנה עד שהצטרפתי לעגלת הקוקטייל בעצתו של ד''ר טורנר. הסרטן והאיידס דוכאו בעקבות הטיפול התרופתי.  

יותם המשיך לטפל בי בדיקור וחשף בפני את תורת הפנג-שוואי, לתכנון ולעיצוב מאוזנים של סביבת המגורים והעבודה. שוב התעמקות בתחום חדש, ספרים וקלטות ולבסוף שיפוץ הבית ועיצובו על פי התורה הסינית העתיקה. הכל בניסיון לתקן את חיי. משה הכין צמחי מרפא סיניים וייעץ לי בנושא ויטמינים ותזונה. די התחלתי להתייאש מתוצרת המזון הביו-אורגנית הקלוקלת שהייתה נפוצה בארץ. פיליס תמכה בי פסיכולוגית. לימדה אותי לא להתבייש לומר את המילה: "לא". רות טיפלה בי בהילינג מסוג ביורגונומי – על-פי משנתו של רפי רוזן. ועדיין ממשיך לקרוא – קורא את כל ספריו של קריאון, מחכה בערגה לבואו ארצה של לי קרול – המתקשר שלו. נחשף לרודולף שטיינר ותורת האנתרופוסופיה. 

מצטרפים לפעילי המאבק באיידס. קראתי כל ספר שנפל לידי ועשרות מאמרים על מחלת האיידס. החלטתי להתעמק בנושא. נחשפתי ללואיז היי ולמשנתה להתמודדות עם תחלואינו. לבסוף כתבתי ופרסמתי ספר קטן תחת הכותרת 'יש חיים אחרי איידס' בשם הספרותי מרקורי בטה, אותו הדפסנו במימון חברות התרופות והפצנו ב-4000 עותקים במרפאות האיידס, לאנשים החיים עם הנגיף ובני משפחותיהם. מדריך על איך מתארגנים על החיים עם איידס בישראל – במישורים הבריאותיים, התזונתיים, הנפשיים, הפיזיים, החברתיים והכלכליים.  

לאט, לאט הכרתי עוד ועוד אנשים החיים עם הנגיף והצטרפתי לקהילת האיידס בישראל. הגעתי למסקנה שהקדשתי די זמן להתאוששות ואני חוזר לפעילות מחוץ לבית. נפגש עם אנשים, נעשה מעורב. הצטרפתי ל-'ב.ל.ה. דואגת', זרוע המאבק באיידס של אגודת ההומואים, לסביות, בי וטרנס.  

ב-1997 כשקופות החולים החליטו להפסיק לחלק לנו את הקוקטייל לאיידס ושר האוצר סירב לממן את הטיפול, התגייסו רבים מחברי והקמנו את מטה המאבק של ארגוני האיידס בישראל. נתמניתי ליושב ראש המטה. ניהלנו מאבק מתוקשר ואגרסיבי שנמשך שבעים יום נגד שר האוצר. לבסוף הצלחנו להביא לשינוי בחוק ביטוח בריאות ממלכתי. תוספת סעיף לחוק, שמידי שנה יעודכן סל התרופות. משמעותו הישירה, הייתה העברה מיידית של 150 מליון - תוספת תקציב לסל הבריאות, עבור התרופות לטיפול במחלות האיידס, הסרטן והסוכרת. מאז, ממשיכים לעדכן את תקציב הסל מידי שנה. אחרי הניצחון במאבק החלטתי לקחת תקופה של מנוחה. 

בקיץ 1998 חשפתי את דבר מחלתי באמצעי התקשורת, השתתפתי בכנס האיידס העולמי בז'נבה, שם הצגתי את סיפור המאבק שלנו ולבסוף נתבקשתי להתמנות ליושב ראש הנהלת הוועד למלחמה באיידס. חזרתי באופן אינטנסיבי שוב לפעילות. עדיין ממשיך במדיטציה. קצת יורד מעולם הצמחונות ואוכל גם בשר אדום – מאוד חשוב לחולי איידס וממשיך להתאושש. הבנתי שצריך לוותר על רעיון המוות המיידי ולנסות להתחבר מחדש לחיים. התחלתי לשחות ולעבור אימוני כושר אצל דרור.  

ב-2001 פרשתי שוב לתקופת התאוששות. אלכנדרו פורש להתבודדות ואני מתנתק מבית הספר קרן זהב וממשיך בחיפושי. השתתפתי בסדנה של דרך האמנה – טיפולי מסג' על הרקמה העדינה המקיפה את העצמות, שהייתה מאוד אינטנסיבית וקשה. בעקבות הסדנה צמחה לי בלוטת לימפה בצוואר, שהתברר כי הייתה בסך הכל שפירה, לא מסוכנת. פגשתי את רפי רוזן והחלטנו לצלם תוכנית טלוויזיה על כיצד הוא מרפא אותי מאיידס ומסרטן לערוץ 2. התוכנית צולמה אבל מעולם לא שודרה.  

 המפגש הרביעי עם המוות. עברה עוד חצי שנה והבנתי שהמפגשים עם המוות עוד לא תמו. עוד בלוטה בצוואר. הפעם זה כבר היה סרטן מסוג נון הודג'קין לימפומה. בדרגה די קשה עם ריכוז רק בצוואר. מה שהיה מפחיד הייתה העובדה, כי יום לאחר שהוציאו את הבלוטה המקורית, צמחו כשבעה בלוטות חדשות. הרגשתי שיש לי – 'נוסע שמיני' בתוך הצוואר, וכעונש על הוצאת אחת הבלוטות הסרטניות, צמחו אוסף של תחליפים. הרגשתי איך שכל יום הבלוטות גדלות. 

דיברתי עם רופאי וביקשתי להתחיל מייד בטיפול. פגשתי את מיכאלה שטיפלה בי בשיטת הביורגונומי. יותם בדיקור. הכרתי את ד"ר לי שהכינה צמחי מרפא סיניים והתחלתי בטיפולי הכימו אצל פרופסור נפרסטק. הבלוטות תוך זמן קצר חזרו לגודלם הטבעי. השערות מכל גופי נשרו והטיפול היה מאוד קשה. הבטן התנפחה ושרירי הידיים והרגליים נעלמו. הצעתי ללקוחותיי בעבר, מהאגודה למלחמה בסרטן לשמש כדוגמן הבית, מאחר והיה לי את המראה המתאים. חצי שנה טיפול ועוד חצי שנה להתאוששות. הטיפול הצליח. 

התאוששות קשה מכימו. חזרתי לאימוני הכושר, אבל נסגרתי בבית. לא הייתי מסוגל לפגוש אנשים. אני חושב שהטיפול בכימו ומחלת הסרטן השאירו עלי צלקת יותר קשה ממחלת האיידס. אמרתי לרופאי: ''מה עושים עניין ממחלת האיידס? היא כלום לעומת מחלת הסרטן והטיפול בכימו''. התיישבתי בבית והחלטתי לכתוב ספר. קראתי, סיכמתי, ניתחתי, כתבתי, ערכתי ואיירתי ספר בן כ-800 עמודים תחת הכותרת – 'דרכו של לוחם האסטרטגיה'. הקדשתי למאמץ הכתיבה שלוש שנים. את הספר בינתיים זנחתי בצד ובחרתי לא להביאו לדפוס. 

בכל אותם שנים אני עדיין משתדל, בכל זאת, להיות מחובר לחיים. כותב מאמרים מקצועיים בתחום השיווק בעיתונות, מסייע למאבק באיידס ולמאבק לקידום שוויון זכויות לקהילה הגאה בישראל. אבל די מסוגר, מתנתק מהעולם. נכנס לעולם רוחני חדש. משתתף בסדנה של המורה הבודהיסטי הויאטנמי הגולה טיך נאהת האן. חברי הראל חושף אותי מחדש לעולם הקבלה היהודית – המדיטציה הקבלית, ספרי הבעל-שם-טוב. אנחנו מתחילים לעלות לצפת בתדירות די גבוהה, לטבול במקווה האר"י הקדוש ולבקר בהר מירון. אני רוכש את ספר הזוהר. קורא מידי יום בספר תהילים. תקופה מדהימה, אבל אני בכל זאת לא מצליח ממש להתחבר ליהדות. 

אז חבר טוב מחבר אותי לעולם הרייקי. שנה שלימה למדתי רייקי. פתחתי את היום בשעה וחצי מדיטציה, שעה תרגילי מתיחות, יוגה וצ'י-קונג וסגרתי את היום בחצי שעה רייקי לפני השינה. נכנסתי לתקופת דיכאון שלא חוויתי כמותה בחיי. שוחחתי עם מתקשרת מאוסטרליה, שהסבירה לי שאני עובר תהליך אמיתי של לידה מחדש ושאני צריך להיות סבלני. בעקבות עצתה של צילה הפסיכולוגית שלי, עופר הרופא הסיני ומיכאלה המרפאה בהילינג, החלטתי להפסיק את המדיטציות ואת הרייקי. קצת הגזמתי. אומנם הבריאות שלי הייתה תקינה – מנקודת מבט של האיידס והסרטן, אבל הייתי יותר מידי רגוע. קצת קשה להאמין שקיימת תופעה כזו, אבל קצב הדם שלי היה מאוד איטי. שעתיים כל יום של הפנמה היו קצת יותר מידי לאדם שחי בלב תל אביב. אז הגיעה אלי איזו הארה קטנה.  

מתחילים בדרך חדשה. הבנתי והפנמתי את הרעיון – כי אנחנו איננו יצורים ארציים המנסים לממש את עצמם רוחנית, אלא להיפך – אנחנו ישויות רוחניות השואפות לממש את עצמם כאן בחיים הארציים. הבנתי שכל הניסיונות שלי במהלך, כמעט עשרים השנים האחרונות, בלימודים הרוחניים ובקריאה האינטנסיבית, בסדנאות, בטיפולים האלטרנטיביים ובמדיטציה, להתעלות מעלה הם רק חלק מהרעיון.  

הרעיון המרכזי הוא להשתלב נכון בחיים כאן על הפלנטה. לנסות לחבר בין החומר לבין הרוח. להיות מעורב בעולם העסקי, הפוליטי, החברתי והאקדמי ולנסות לצקת לתוכם תכנים לוקחי אחריות. אחריות על הסביבה, על זכויות האדם. על המאבק באלימות, על המאבק בניצול הכלכלי. די הפוך מתפיסת העולם שליוותה אותי, בשעה שצללתי עמוק לתוך נבכי עולם הפרסום. לא רק מקסום תועלת כלכלית והישגים אגואיסטים צרים, אלא גם תועלת חברתית. לאמץ תפיסת עולם הולרכית, הרואה איך כל תחומי חיינו מתחברים זה לזה. בקיצור גם להיות עם הרגליים היטב, היטב על הקרקע, אבל גם מחובר לנשמה.  

קיבלתי החלטה לחזור לחיים – לחקור וללמד. לצמצם את תחום ההתמחות המקצועית שלי למה שבאמת מעניין אותי – חשיבה אסטרטגית בתחומים של שיווק חברתי ומדיני. להביא לעולם האקדמי רעיונות חדשניים בתחום של חקר התודעה והבנת עולמנו הפנימי. להביא לעולם הארגוניים הציבוריים והחברתיים, כלים מקצועיים מעולם העסקים והשיווק.  

אני צועד בדרך הזו אט, אט. מקפיד לשמור על בריאותי. זוכר לא להגזים ולחזור לחיים המטורפים להם הייתי מורגל בעבר, מצד אחד. מצד שני, לצאת מהניתוק אותו כפיתי על עצמי עם כל סבב המחלות והמפגשים עם המוות. למצוא את האיזון העדין בין החומר לבין הרוח. עדיין לא חזרתי לעסוק במדיטציה, אחר יותר משנה של הפסקה, למרות שבמהלך היממה אני מתעמק פנימה אין ספור פעמים, כל פעם לרגעים בודדים. מנסה להתחבר למהות שלי. הכי חשוב, מקווה ליהנות מהמסע והדרך החדשים.